| ההטעמה בכל מלה בעברית יש הברה מוטעמת אחת | אם באותה אות שיש שווא, גם במקור היה שווא - הרי הוא שווא נח |
|---|---|
| יוצאי דופן לכלל זה: א | יו"ד שוואית בראש המילה בא בה דגש כשלפניה מ' השימוש, כגון מִיְּשִׁיבָה, מִיְּרוּשָׁלַיִם על דרך מִיְּשֵׁנֵי־, מִיְּרֻשָּׁתְךָ שבמקרא |
גם זה אינו תמיד נכון, ולפעמים השווא הוא נח: הִנְנִי, הִנְנוּ, וראה בספרו של הרב ברויאר טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, עמ' 200.
7| עובדה זו נובעת כפי הנראה מכך שהעומס ה בינן לבין עצמן היה נמוך כלומר, לא הייתה משמעות רבה לשאלה איזו מבין התנועות החטופות יש להגות, ולכן סימונן המדויק לא היה מספיק חשוב | חשובים בהקשר זה בעיקר פרק 13 על ה, פרק 15 על ה ופרק 16 על הדגש |
|---|---|
| בנוסף אשתמש במילות מפתח פשוטות כמו - עיניים, אבא, אני, אימא, ראש, ילד, ירח, ועוד | למשל, השווא במילה "אֶקְרָא" הוא נח בתהלים יח, ד אבל נע בתהלים יח, ז - אף על פי שמדובר באותה מילה |
במקרים מסוימים שולבה השיטה עם שיטות פונטיות אחרות ל — בהצלחה, ע"י כיתות רגילות בבי"ס יסודי.
13