| הם אינם פרודוקטיביים בלשון הדיבור ורובם ככולם צירופים כבולים המשמשים בעיקר בספרות ובשירה | לפי הדקדוק המסורתי, הצירוף התוארי משמש בדרך כלל כ |
|---|---|
| מבדילים בין סמיכות רגילה "סמיכות דבוקה" או "חבורה" , שבה אין חציצה בין השמות או שהם מופרדים רק על ידי , לבין סמיכות מפורקת "סמיכות פרודה" , שבה "של" מפרידה בין שני השמות | אפשר לפרק את שרשרת הסמיכויות על ידי הוספת המילה "של" במקומות המתאימים |
מבחינה , הנסמך מתפקד כ"גרעין" והסומך מתפקד כ.
| למשל, בצירוף "ילד יפה", הגרעין, שם העצם "ילד", מגדיר את קבוצת כל הילדים, ואילו המשלים, שם התואר "יפה", מצמצם את האובייקטים עליהם הצירוף מצביע לכדי ה בין קבוצת הילדים לבין קבוצת היפים, מה שנותן תת-קבוצה של ילדים יפים | דוגמאות נדירות הן "מִבְחַר וְטוֹב-לְבָנוֹן" לא, טז ו"פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט" משלי טז יא מהמקרא או "טעם ומראה יין" מה י:יא, לג ע"ג |
|---|---|
| סוגי סמיכות סמיכות רגילה דבוקה, חבורה שתי מילים שמות עצם, או שם תואר ושם עצם היוצרות מושג אחד, ורק יכולה לחצוץ ביניהן | הקשרים הסמנטיים בסמיכות אף על פי שהסמיכות ה"קלאסית" מתארת יחס של שייכות, במקרים רבים הקשר בין רכיבי המשפט אינו של שייכות דווקא: למשל, בצירופים "מזמור שיר" מזמור שהוא שיר , "אהבת אמת" ביטוי שיכולה להיות לו משמעות של לאהוב את האמת או אהבה אמיתית |
לפיכך שתי הצורות מותרות: "היושב ראש" וגם "יושב הראש", "היוצא דופן" וגם "יוצא הדופן".
29