| הכוכבים רימו אותי, היה חלום — אך גם הוא עבר; עתה אין לי כלום בעולם — אין לי דבר | הָאֻמְנָם אֵין לְעַפְעַף זְהַבְכֶם דָּבָר וְרֶמֶז קַל לְהַגִּיד לִי וְלִלְבָבִי? הקבלה זו ממקדת את שני הדברים העיקריים שטורדים את מנוחתו של הדובר: העדר נעורים ואהבה |
|---|---|
| בעיקרון זהו שיר של 'השלכה' "מעצמי החוצה", שכן האתגר העומד בפני הכותב הוא אתגר השיבה האמיתית שלו אל שכינה-אמונה-שבלב, בינו לבינו, בין 'אני' ל'הנני', ולא בינו לבין אלוהות 'חיצונית' לו | קודמת לדבריו קביעה אוניברסלית, מעין אכסיומה: אוֹמְרִים יֵש בָּעוֹלָם נְעוּרִים בית ב' אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵש בָּעוֹלָם בית ג' הקביעה הזאת חוזרת באופן כמעט מדויק בשני הבתים, באמצעות האנפורה "אומרים", והחזרה על המילים "יש בעולם" |
סיכום בית שני: ברובד הגלוי מוצגת בקשת הכותב מן הנמענת ליתר קירבה — עקב יסוריו: נעוריו שאבדו לו.
18| ובעת רחמים, בין-השמשות, שחי ואגל לך סוד ייסורי: אומרים, יש בעולם נעורים — היכן נעורי? ×ס××××צ×× ××תעצ×ת ××× ×¡××××צ×× ×©× ×צ××§× ×××£ ×××ש ××× ××קש ×××××ק ×פ×× ×× ××× | יסוריי — על חשיבות ה'יסורים' כדרך לחזרה בתשובה זהו הנושא המרכזי של השיר החבוי! קן — קן ציפור הוא מלכות-שכינה בספרות הקבלה — ב'אור נערב' סח וב'פרדס רמונים' שער כג |
|---|---|
| הנני כאן, כמו ציפורים חגות הנני כאן, מביט מן הגגות הנני כאן, כמו אבן בגדר, כמו סלע, כמו באר אני האיש אשר תמיד חוזר, חוזר | ועוד רז אחד לך אתודה: נפשי נשרפה בלהבה; אומרים, אהבה יש בעולם — מה-זאת אהבה? אסור לחזור פעמיים על המילים |
שק"ד הבחירה לערוך דיון עם התלמידים לפני קבלת דף העבודה באה מתוך רצוני להקשיב לדברי התלמידים.