יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ | כִּי יָרֵאנוּ פֶּן נִכָּשֵׁל וְנִלָּכֵד, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲוֹן נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת |
---|---|
דין זה אינו מפורש בתורה אולם נמסר במסגרת תורה שבעל פה, עד שחז"ל אמרו עליו "היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו מן המקרא" | וְכָל חֲלוֹמוֹת רָעִים וּפִתְרוֹנוֹת רָעִים וּמְסִירַת דִּין וּפִתְחוֹן פֶּה לְרָעָה |
מבחינות רבות קיים דמיון בין נדר לשבועה, אולם יש הבדלים מהותיים ומעשיים ביניהם.
15בחרו להתיר התרת קללות והתרה זו היו עושים אותה אף בשאר ימות השנה ולפעמים בערבי שבתות | לְדַעַת רִבִּי שִׁמְעון בֶּן יוחָאי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּנו |
---|---|
וּזְכֹר לָנוּ עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּאִלּוּ אֶפְרוֹ צָבוּר וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהַבֵּט בְּאֶפְרוֹ לְהַצִּילֵנוּ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ מִכָּל רָע | וְכָל מִינֵי מְסִירַת דִּין שֶׁמָּסַרְנוּ עַל עַצְמֵנוּ אוֹ עַל אֲחֵרִים, אוֹ אֲחֵרִים שֶׁמָּֽסְרוּ עָלֵינוּ |
הדיבור, כוחותיו והפוטנציאל הטמון בו הוא אחד הנושאים החוזרים ונשנים בכתבי הקודש ו.
23אֵין כָּאן עַיִן הָרָע דַּאֲנָשִׁים | כָּךְ יַסְכִּימוּ וְיַתִּירוּ לָכֶם בֵּית דִּין שֶׁל מָעְלָה |
---|---|
אֶת עַצְמֵנוּ או אֶת אֲחֵרִים אֲשֶׁר מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל הֵמָּה | בְּאפֶן שֶׁכָּל עֲבודָתֵנוּ לַבּורֵא יִתְבָּרַךְ, בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַכּל הוּא לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְפָנָיו דַּוְקָא בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה כְּלָל וְעִקָּר |
וְהַבֵּט בְּאֶפְרוֹ לְהַצִּילֵנוּ לָנוּ וּלְכָל יִשְֹרָאֵל מִכָּל רָע.
27